אנחנו נמצאים כבר תקופה ארוכה בימי חוסר וודאות, מצחיק כמה שזה עדיין משפיע עלינו ועוד לא התרגלנו למצב הזה. נדמה כי הקורונה אינה חולפת וכל פעם קורה משהו אחר. למרות שהיא נמצאת שנתיים בתוך המציאות היום יומית שלנו, עדיין קשה לנו לראות את העתיד ולהבין מה נכון ומה לא, מה יהווה סכנה ומה יניב לנו תוצאות מופלאות.
אז, איך מתמודדים?
ולמרות שעבר לא מעט זמן, חלק גדול מן הארגונים עדיין עוסקים בכיבוי שרפות שלא ידעו להתמודד איתם אז, כשהקורונה רק פרצה. חלקם עדיין מנסים להתאושש, אבל יש גם כאלו שמצאו את נקודת האור שלהם.
אם נזכור את ההיסטוריה ונביט עליה, אין מצב שלא נשים לב שמהלך השנים (אפילו הממש ממש רחוקות) היו רגעי משבר בסדר גודל כזה שחשבנו שסוף העולם הגיע, כמו נפילת התאומים למשל. לא מעט חברות תעופה הפסיקו להטיס, הרבה מין המדינות השונות לא הרשו להיכנס אליהם ועוד… לחלוטין נשמע לנו מוכר לא? אבל לאחר תקופה קצרה כולם הבינו את המצב, התעשתו והעולם חזר לסדרו. לא מעט מאיתנו מכירים הרבה ארגונים שעשו הון ממשברים, במקרה הזה חברות אבטחה עלו והתרוממו, הם זיהו במשבר הזדמנות.
ברור ששום דבר לא הולך ברגל, ויש לטפל במצבים כאלה בשיא הרצינות, לעבוד למטרת ההבנה מה יקרה בעתיד. לעיתים זה דורש מאיתנו, המנהלים, או מהארגון עצמו לחשב מסלול מחדש, להגדיר מטרות חדשות, אבל הכול טמון ביכולת לראות את האור שמחכה לנו, אם נדע לעבוד נכון.
להרבה ארגונים חכמים כבר יושבת במגירה איזו תוכנית התארגנות מיוחדת לרגעים של משבר ולאחר משבר. כי אין ספק שבעולם כל כך דינאמי אנחנו אמורים להתרגל למצבים כאלה, מצבי משבר שנדמים לנו כסוף העולם. כאלו שכבר הרגישו את המשבר וידעו לשלוף את התוכנית, יכלו לראות את ההזדמנויות שמתרוצצות להם בחלל, אין ספק שזה דורש חשיבה מחוץ לקופסה, רתימה של העובדים, בניית נהלים חדשים ועוד… אך הכל אפשרי, עדיין, ותמיד.
בנינו, אם נביט טוב על הימים האלו, ועל ההיסטוריה בכלל, נראה כי כל משבר הוא הזדמנות לבחון גם את עצמנו מחדש, את הארגון שלנו, את העיסוק שלנו, ולהבין איך אנחנו צומחים מהמשבר הזה ומתקדמים, כי אין ספק שהזדמנות זה מנוע לצמיחה, והכל קשור אחד לשני.