אנחנו חיים, כיום, בעידן בו הכל מהיר יותר, מהיר בהרבה יותר ממה שהיה בעבר. מושגים כמו "לויאליות תעסוקתית" פינו את מקומם והוחלפו על ידי המושגים הרווחים כיום "מימוש עצמי", "העצמה" ו"הגשמה". אין זה פלא, אם כן, כי אחת מהפעולות הנפוצות כיום אצל עובדים שכירים היא ה"רענון". "רענון" – As In רענון קורות החיים ועדכונם לשם מציאת מקום עבודה חדש, נוח, מבין ומכיל יותר.
מאידך, בצידה השני של הסקאלה התעסוקתית, מצויים אותם בכירים רבים, שבמשך שנים רבות, עובדים, פועלים ומתפקדים בארגון אחד, שאליו הגיעו עוד בתקופה שבה יציבות תעסוקתית הייתה יתרון ולא חיסרון. ואז, כשהם מחליטים (או שהמצב מאלץ אותם) לצאת החוצה מהארגון שבמשך עשור או יותר היה ה"בית" שלהם, הם מוצאים את עצמם מתמודדים לא רק עם מחסומי גיל אפשריים, אלא גם עם תדמית (שלעיתים קרובות יש בה יותר משמץ של אמת) של חוסר גמישות וחוסר יכולת או חוסר רצון להסתגל לקצב החדש והדינאמי שהחיים כיום מקנים לתעסוקה. והקצב המהיר הזה אינו מוגבל, אך ורק, לתחומים המוגדרים כמתקדמים, כדומת תחום ההייטק, אלא מקובל כיום בכל תחום עיסוק אפשרי.
תתפלאו, אבל אזור הנוחות שלכם הוא כבר מזמן לא המקום הנכון עבורכם!
אם עד לפני שנים לא רבות יציבות תעסוקתית של עבודה בת עשור שנים ומעלה באותו הארגון נתפשה כנכס, כמעלה, כסימן ליציבותו של האדם, כיום, המצב הפוך לגמרי. עובדים, בעיקר בתפקידים בכירים, שעובדים מעל לעשר שנים באותו הארגון (או, אפילו באותו תחום עיסוק) מבלי "לנוע" לכיוון כלשהו – לטפס בסולם או להתפתח רוחבית – נחשבים למיושנים, שחוקים, דינוזאורים שאבד עליהם הכלח.
המשק בארץ ובעולם מצפה מאיתנו לגיוון, לתנועתיות, להתחדשות, להתפתחות, לא לאנשים השוקטים על השמרים או כאלה הנחים על זרי הדפנה הישנים שלהם.
אדגיש, כי אין כוונתי להחלפה של מקום עבודה או תחום עיסוק בתדירות של אחת לשנה או לשנתיים, אבל בהחלט קיים הצורך לנוע, להתפתח, להיחשף, להתנסות.
בואו ונדבר התחדשות!
אני מאמינה כי רבים מהקוראים כרגע מזהים שמץ מעצמם בשורות הכתובות. המחשבה הראשונה שעשויה לעלות בראשם היא "אוקיי, להתפתח זה נחמד בתור המלצה, אבל איך, בתכל'ס, אני עושה את זה?". ההתפתחות המשמעותית הראשונה תהיה התובנה כי קדנציות בנות עשר שנים באותו ארגון, על אף, שלכאורה, הן "נוחות" מאד, אינן מועילות לניהול הקריירה שלכם, וממילא, ברור שהן אינן ממתגות אתכם כ"מובילי שינוי". זאת, מאחר ואדם שאינו מסוגל להעז ולבצע שינוי בקריירה שלו-עצמו, איך הוא יהיה מסוגל להוביל ביצוע שינויים בארגון?
כן, לישן, למסורתי, לקלאסי ולערכי, בהחלט יש מקום גם כיום בארגונים,
אבל מישהו צריך לעשות את החיבור הזה בין הישן לחדש, למה שזה לא יהיה אתם?
רוצים לשמוע עוד על יציאה מאזור הנוחות התעסוקתי שלכם?
תוכלו לקבוע איתי פגישה אישית לשם כך.
קרן סדרינס, סוכנות ייצוג וליווי למנהלים