חג חנוכה הגיע, חג שכולו אור, ניצוץ, ניסים, ומלא מטעמים שנשארים לעוד שנה בירכיים לא כך?
ועם זאת, השנה חשבתי לעצמי מה חנוכה, שבמרכזו יש שני ניסים גדולים (הניצחון על היוונים ונס פך השמן), מסמן לנו?
אנחנו מכירים את הסיפור המקראי- אחרי חורבן בית המקדש, אחרי שהמכבים ניצחו, הם נכנסו לבית המקדש וטיהרו אותו. נדמה כי הארץ הייתה על קיצה, אבל הם היו באופוריה של אחרי הקרב. הם חיפשו ברחבי המקדש, תרו בחושך שמן זית שיראה להם את האור, שינכיח את הניצחון. לבסוף מה שהם מצאו, היה מעט שמן, מעט מדיי ועליהם היה לחכות שמונה ימים עד שיגיע משלוח חדש. השמן שהיה אמור להספיק ליום אחד, האיר את האנשים במשך שמונה ימים.
שמונה ימים שבזכות הניצוץ הקטן הזה הם לא היו בחשכה.
מה האור הזה מסמל בחיינו? האישיים והכמוסים, החיצוניים, העסקיים ועוד…
מה החשכה מספרת לנו? מעידה עלינו?
תחשבו על כך, תהרהרו בזה, מתי אתם פוגשים את החשכה ומתי אתם מוצאים את האור?
נס פך השמן לא באמת מילא תפקיד כלשהו, הרי זהו מיתוס, הוא לא הציל או היווה ישועה.
בעצם, מהותו, היותו, בהארת הפנים שהוא הביא, בחיבוק, בחום שהוא הפיץ- הוא גרם לאותם מכבים לצאת מהחשכה.
בדרך כלל נפגוש את הרצון לאור כשאנו נמצאים במקום נמוך, בעיתות משבר, מצוקה, רצון לשינוי. כשאנו נמצאים במי מנוחות, במקום הנוח שלנו, במקום שספק אם טוב לנו בו, לא בהכרח נפגוש את האור – אולי נחשוב שכן, אבל אנחנו עמוק בחשכה. בקשה לנס מגיעה שיש איום קיומי, ואנו מתפללים לשינוי, הלא כך?
בואו נדמיין שנייה שאנחנו במקום הנוח והבטוח שלנו, בעבודה שמספקת לנו משכורת טובה, ואולי שגרה מתונה שלא מבקשת להפר את האיזון ששיווענו לו, נכון? אבל בתוכנו משהו לא נכון.
אנחנו חוזרים הביתה לא מסופקים, הר געש רצחני מבעבע בתוכנו- ועוד הוא יתפרץ.
זה הרגע שאולי – אם אנחנו מספיק בהכרה – מבינים שאנחנו בחשכה, חשכה שסוגרת עלינו.
מעט מאוד מאיתנו נקום ונגיד דיי, אנחנו רק מתפללים שיגיע משהו יותר טוב ונצא מהלופ הלא מועיל הזה, שגומר עלינו.
מה שאנחנו לא מבינים הוא, שאם לא נקום ונחפש את מעט השמן שמתחבא בתוכנו, לא נוכל בכלל לראות את האור שחבוי בנו. אם לא נקום ונרצה לצאת מהחשכה, האור לא יגיע. לפעמים צריכים לקפוץ מהצוק ולצאת לחיפוש, חיפוש פנימי שאולי, אולי אנחנו לא רגילים אליו- כי מי רוצה להתחיל לחטט בחשכה המפחידה הזאת? אבל איך? איך נוכל למצוא מעט שמן אם לא נחפש?
למדתי בשנים האחרונות להתעמת עם החשכה, לקפוץ למים ולעשות שינוי, בין אם זה בקריירה שלי, בחיי האישיים, או במה שאני משדרת כלפי חוץ. גיליתי שהיא תמיד נמצאת שם, היא מפחידה, מסוכנת, והראש שלנו אוטומטית מרחיק אותנו מסכנות, הגוף שלנו יותר נכון… הוא יפעיל את כל המנגנונים שיגידו – תעצרו! אל תתקדמו, מסוכן שם, מפחיד, אל תכנסו למקומות לא מוכרים.
וזה בסדר, כי ככה הגוף שלנו בנוי. ברגע שנלמד ונבין שדווקא מהחשכה אפשר לצמוח, שדווקא מהחשכה נוכל לקום ולהיות מאושרים, אז נפתח מנגנונים יותר חזקים, אז יהיה בתוכנו פך שמן קטן, שהניצוץ שלו אומנם נראה זעיר וחלש, אבל הוא לגמרי יספיק להרבה יותר משמונה ימים.