משבר אמון

זווית העובדת – אלינור לוגסי

לא פעם אנו ניצבים מול המילה אמון. אין זה כלל משנה אם זה בעבודה, בעסק, בחיים הפרטיים, בין חברים ועוד… אפשר לתת אין סוף דוגמאות. כרגע עולים במוחי כמה וכמה, וגם אתם יכולים לחשוב על כמה דוגמאות כאלו ואחרות שהמילה אמון מופיע בהן. למה החלטתי לדבר דווקא על משבר אמון? שאלה טובה, לא כך?

בראש ובראשונה: כי מרגישים את משבר האמון בכל מקום, בייחוד במקומות עבודה שלפתע האמון נעלם בהם, לפתע מרגישים את התחושה הזאת, הקרה- כבר לא מאמינים בך.

מנהלים ומנהלות יקרים ויקרות, מנכ״לים.ות ועוד… כל מי שקורא ומעז להיכנס לתוך העולם שאני חולקת איתכם בתור עובדת. כשאנו, כעובדים.ות מגיעים למקום העבודה שלו, אנו מרגישים בבית.

בינינו, זה הבית השני שלנו, אם לא הראשון תלוי כמה שעות עובדים ביום ☺ אנו מרגישים צורך, בדיוק כמו בבית, לאמון מלא. אמונה שלנו במי שמעלינו ובתקווה שמי שמעלינו יאמין בנו גם כן, מה שייצור מין שלווה, מין מעגל של אמון שכולנו מקווים שלא יופר.

יחד עם זאת יש כמה מצבים, בייחוד בימים אלו שהאוויר משתנה, ההגבלות חזרו, החשש קיים ולא נעלם – הקורונה עדיין כאן ולמיטב הבנתי היא הולכת להישאר.

הבידודים חזרו, הפחדים חזרו גם, וכן ברובנו קיים החשש ממה שיביא איתו המחר. האמון קצת מתערער בכולנו, בממשל, באנשים סביבנו, במערכת הבריאות, במחלה עצמה, וכן, גם במקום העבודה שלפתע משנה את פניו, וכשיש בידוד (לצערנו, בטח לא בכוונה,) מתחילים לצוף כל מני הערות והארות למיניהם, כל מני הודעות תלושות ועוד…אני מאמינה שאתם מבינים למה אני מתכוונת.

יש להבין שהבידוד, כאמור, לא משהו שנמצא בשליטה שלנו, ולכן אינו תלוי בנו, וכשאמון מתערער גם הקושי מתעורר, כי הם יחד, יד ביד – כשאין אמון יש הרבה אי וודאות ופחדים שמתחילים לצוף. העובדים שאולי יצאו לבידוד עקב הילדים, או הם עצמם שנחשפו ללא ידיעה לחולה מאומת, מחפשים, לפחות מהבית השני שלהם קצת אמון, כלים ואולי גם תמיכה, ולא ההפך מכך, כמו שקורה בהרבה מקומות.

הקורונה הוכיחה לנו ועדיין מוכיחה כל יום שתמיד יש מה לעשות מאשר להפר אמון, תמיד יש אופציות, כלים, פתרונות, וכו… אז למה ללכת עם הראש בקיר ולא לייצר מקום שהאמון בו שולט ולא הפחד מבידוד הבא?

אחד הדברים שלמדתי בדרכי הוא שעלינו לשים דגש על הדברים שנמצאים מול עינינו, שעומדים לפנינו ולרוב הם מובנים מאליהם עד כי אנו שוכחים אותם – כך נוצר משבר אמון. תסמכו על העובדים שלכם כמו שהם סומכים עליכם, אל תשכחו שהם איתכם למרות הכל, וגם הם לא רוצים להיות בבידוד ולשמוע ילדים שצועקים כל היום.

שנת 2022 החלה, יחד איתה הולכת גם הקורונה, וכולנו יודעים שהבחירות שלנו הם בידינו, אין לסביבה באמת יכולת להחליט עלינו – אנחנו אלה שצריכים לקחת אחריות על חיינו.
אז זה הזמן לבחון לעומק את הנסיבות, לשים דגש על כל הפרטים הקטנים, גם אלו שכמעט לא נראים ובאמת לייצר שגרה שהאמון בה הוא כלל – כלל בל יעבור. אחרת באמת שלא נוכל לדעת מה יביא איתו המחר.

ניוזלטר

הירשמו וקבלו את המגזין החודשי שלנו ועדכונים על מה שקורה בעולם הניהול

דילוג לתוכן