הקשר בין ספורט לניהול עסקי ומקצועי

*נורית פרגל

ספורט ככלי להישגיות ומצוינות

כולנו הרי יודעים את יתרונות הפעילות הגופנית – הן מבחינה גופנית והן מבחינה מנטלית! הפעילות הגופנית מייצרת אנרגיה, מייצרת קשרים חדשים במוח ומחדדת את יכולות הקשב והמיקוד, משפרת יכולת לסדר משימות בראש ולתעדף אותן בצורה נכונה. הפעילות מלמדת לייצר מטרות ראויות, עוזרת ללימוד ותרגול של עבודת צוות, מחייבת יכולות התמדה, מלמדת לדחות סיפוקים, להכיר בערכם של חוקים וכללים, מלמדת להתמודד עם תסכול ומעלה את הערך העצמי והביטחון ביכולות הפיזיות, החברתיות והקוגניטיביות.

אז מה החידוש כאן? כמנהלת מרכזים לספורט טיפולי אני רואה קשר ישיר! כמנהלים וכאנשים מבוגרים לא נולדנו כך. עברנו דרך ארוכה כדי להגיע ליכולות וההישגים הנוכחיים – כשלמדנו ללכת נפלנו עשרות פעמים עד לרכישת מיומנויות ההליכה והריצה. כששיחקנו בגן המשחקים, לא ויתרנו עד שהצלחנו לעלות בסולם. מהניסיון שלי, ילדים המגיעים למרכזי הספורט הטיפולי עם קשיים מוטוריים או רגשיים, חברתיים או התנהגותיים נמצאים כבר בתוך מעגל כישלון- קושי לבצע מה שילדים אחרים עושים בקלות. כניסה של מחשבות ואמונות מגבילות, ירידה בדימוי העצמי, ירידה במוטיבציה, כישלונות חוזרים ונשנים, הימנעות מהתמודדות, הפסקת המאמצים וקריסה.

בטיפול דרך הכלי המוטורי- ספורטיבי, מאפשרים לילד להתמודד ממקום מכיל ומקבל. מעודדים את הילד על המאמץ שהשקיע והדרך שעשה וקושרים את התוצאה החיובית לתהליך ולא ליכולת המולדת והמזל. נותנים לילד כלים להתמודדות עם כישלון וקושי במסגרת שבה יש מקום של כבוד למאמצים שהוא עושה, לעידוד קבוע על ההתמדה, לשיקוף תחושת התסכול עקב הקושי ומתן כלים להתמודדות אחרת– במקום להימנע מהתמודדות או להתפרץ בזעם וכעס – לדעת לווסת את הרגשות ולהתמודד אחרת. המדריכה, מטפלת המאמינה ביכולות הילדים, מאפשרת להם להעז ולנסות, מאתגרת אותם תוך עידוד לחוות את המשימה ולא לחשוב על התוצאה, עוזרת להסיר חסמים ולגייס כוחות חדשים להתמודדות בעזרת משאבים חיצוניים ופנימיים שהילד מצמיח.

כמו בחיים כך גם בספורט – לא כולנו מתחילים מאותה נקודת פתיחה ולא כולנו נסיים באותה נקודת סיום. ״הדרך חשובה לא פחות מהתוצאה״ זו אינה סיסמה ריקה מתוכן! אם לא היינו עוברים את המכשולים ונתקלים בקשיים ובהפסדים, לא היינו מגיעים להצלחות ולהישגים. הרבה מנהלים ומנהלות שאני פוגשת מדברים על ״מבחן התוצאה״, מבחן קר וחד שאומר ״או שהצלחת או שלא״ וגם ״מבחן התוצאה״ הינו מבחן שאנו לומדים להתמודד אתו דרך הספורט – או שהצלחתי לטפס על הסולם או שלא, או שהקבוצה שלי ניצחה או שלא. גם ההתמודדות עם המבחן הזה ותוצאותיו הוא קריטי להישגים שלנו. דרכו אנחנו לומדים ומתפתחים ומה היא הדרך הטובה ביותר להתכונן אליו ולתוצאות שלו, אם זה לא ספורט? עוד מגיל קטן אנחנו לומדים על כך ולמזלנו רובנו גם השכלנו להפיק את המסקנות הנכונות ולהגיע לאן שהגענו!

האם ניתן לומר שיש קשר הדוק בין מצוינות בספורט ומצוינות בעולם העסקים?

ראשית נבדיל בין מצוינות להצטיינות. מצוינות היא תודעתית, היא משתנה או מתפתחת בהשוואה לנקודת פתיחה אישית בכלל הכישורים של האדם ונוגעת לאורח החיים שלו.

הצטיינות היא השוואתית ביחס לאחרים, בהתאם לסטנדרטים שלא האדם עצמו מייצר והם עלולים להשתנות בהתאם למקום העבודה, החברה או התרבות שהאדם חי בה.

אנו שואפים למצוינות והישגיות גם בעולם הספורט הלא תחרותי. השוואת ההישגים היא ביחס להישגים הקודמים שלי או המטרות שאני מציב ולא מטרות חיצוניות. יש התאמה ליכולת העכשווית ותוכנית סדורה להתקדמות נכונה ללא "פציעות". כשספורטאי או מנהל מציב מטרה- היא שלו והוא יפעל להוצאתה לפועל בזכות היכולת להתמיד, לשאוף לשיפור תמידי ומיצוי עצמי. אם אותו מנהל או מתאמן יבסס את כל ערכו העצמי על התוצאות שהוא מקבל ביחס לאחרים- אזי כל כישלון עלול להפוך לקולוסאלי. כמו במחקרה של פרופסור לפסיכולוגיה דוואק- כשהצטיינות נעשית מתוך תפיסה שהיכולת קבועה ולא מתוך תפיסה שהיכולת יכולה להשתנות ולהתפתח- התוצאה היא החשובה ולא הדרך אליה.

ובאופן אישי, כשאני מנהלת את חיי הספורט שלי על פי הערכים של הצבת יעדים, רוח לחימה, התמדה, הישגיות, הסתגלות למצבים משתנים, יכולת איפוק, ניהול, עמידה בלוחות זמנים, הבנת היררכיה ניהולית או אימונית, עקביות, מנהיגות, אי ויתור, התמודדות עם כישלונות- אלו ערכים הנדרשים בעולם הניהול באותה המידה. לדעת לנהל צוות ולהטיל סמכויות, להנהיג, להיות קשוב, עקבי, אנרגטי ובטוח ביכולות הניהול שלי.
כל אלו יובילו את המנהל להצלחה ומיצוי עצמי מקסימלי.


*הכותבת: נורית פרגל, מורה לספורט טיפולי, M.A בחינוך מיוחד, מרצה במכללת וינגייט ובעלת מרכזים לספורט טיפולי. https://www.nuritpergal.co.il/

ניוזלטר

הירשמו וקבלו את המגזין החודשי שלנו ועדכונים על מה שקורה בעולם הניהול

דילוג לתוכן