האמת היא שלא שתכננתי לצאת למסע בתקופה זו של השנה, ואף על פי כן פתאום מצאתי את עצמי אורז מזוודה בחיפזון. המסע הזה הולך להיות לא נעים, וידעתי מראש ששום דבר לא יצמח מזה.
אני מדבר על מסע רגשי האשמה השנתי שלי.
הכנתי לי כרטיסי טיסה בחברת התעופה: אילו רק הייתי. זו הייתה טיסה מאד קצרה. הייתה לי מזוודה אחת עמוסה, שלא שלחתי כמטען, אלא העדפתי להחזיקה צמוד אלי לאורך כל הדרך. היא הייתה עמוסה באלפי זיכרונות של מה היה יכול להיות אילו רק. אף אחד לא קיבל את פני בשדה התעופה בינלאומי של עיר החרטה. אני אומר בינלאומי, כי לעיר המדכאת הזאת הגיעו אנשים מכל קצוות תבל.
כשנרשמתי בדלפק הקבלה במלון המפלט האחרון, שמתי לב כי עומד להתקיים שם האירוע הגדול של השנה, מסיבת הרחמים השנתית. כמובן שלא יכולתי להרשות לעצמי להפסיד אירוע חשוב שכזה. הרבה מאד מאזרחיה הנכבדים של עיר החרטה יהיו שם לחגוג את הערב הזה.
קודם כל תהיה שם משפחת עשיתי. אחר כך, הייתי צריך לעשות – הענפה. וכמובן משפחות אילו עשיתי ואילו רק יכולתי. אחר כך תבוא משפחת היה לי ואתם בטח מכירים את משפחת רצון על שלוחותיה. כמובן שגם ההזדמנויות תהיינה אורחות של כבוד שם, אלו המוחמצות ואלו המופסדות.
המשפחה הכי גדולה תהיה שם משפחת האתמול, בניה רבים מספור אבל לכל אחד ואחד מהם יש את הסיפור העצוב שלו. אחר כך, יגיעו החלומות המנופצים ויעשו כניסה מפוארת.
ואז יגיע תורה של זו אשמתם לענג אותנו בסיפורים (תירוצים) המרתקים על איך ומדוע באו הכישלונות בחיים. כל אחד מהסיפורים יזכה לתשואות רמות מצד אל תאשימו אותי ומצד לא יכולתי לעשות דבר.
טוב, כדי לקצר את הסיפור- הלכתי למסיבת הדיכאון הזאת בידיעה ברורה שלא תצמח לי שום טובה ממנה וכרגיל, כמו תמיד, יצאתי משם מדוכא ומתוסכל.
אבל כשחשבתי על כל סיפורי הכישלונות שהובאו מן העבר, עלה בדעתי שאת כל המסע הזה, וכל מסיבת הרחמים העצמיים הזאת יכולתי אני עצמי לבטל במו ידיי!
פתאום התחוור לי שלא ממש היה צורך שאהיה שם. אני לא חייב להיות מדוכא! דבר אחד זמזם לי בראש ולא הפסיק להתנגן בו. אני לא יכול לעשות כלום בקשר לאתמול, אבל אני כן יכול לעשות את היום ליותר טוב. אני יכול להיות מאושר, מלא שמחה, מגשים, מעודד (בעצמי) – כמו גם מעודד (אחרים).
בידיעה הברורה הזו, עזבתי מיד את עיר החרטה ולא השארתי אחריי כתובת עתידית.
האם אני מצטער על שגיאות שעשיתי בעבר?
כן, אבל אני יודע שאין לי שום דרך גשמית למחוק אותן. כך שעצתי לך: אם אתה מתכנן מסע לעיר החרטה, התחרט מיד! בטל את כל הזמנותיך כבר עכשיו, ומיד!
תחת זאת, הזמן לך כרטיסים למקום חלופי שנקרא להתחיל מחדש בעיניי, המקום הזה כל כך מצא חן שעשיתי אותו למקום מגוריי הקבוע.
השכנים שלי, אני סולח לעצמי בבית מימין, והתחלות חדשות בבית משמאל עוזרים לי מאד.
ודרך אגב, כאן אתה לא צריך להיסחב עם מזוודות כבדות. המטען יורד מעל כתפייך מיד כשאתה מגיע הנה, כמו אבן ענקית שיורדת לך מעל הלב.
אני מאחל לך הצלחה במציאת הדרך אל העיר הזאת. אם תמצא אותה- והרי היא בליבך פנימה – חפש אותי.
אני גר ברחוב אני יכול לעשות זאת…
"הערך האמיתי שלנו טמון בעצמנו" . רק להיום (N.A) טקסט בסיסי, עמ' 101
תרגום סיפורו של לארי הארפ