אבי אלבאום*
במאמר הקודם עסקנו ביכולת לעשות zoom-in / zoom-out מתוך כוונה למקד את העשייה בטווח הקצר להשגת היעדים שנקבעו בטווח הבינוני והארוך. אחד הכלים שיכולים לעזור לנו בחשיבה שבחלקה הגדול מתמקדת באי-ודאות זה התבוננות נוקבת בהווה.
האם מישהו חשב לפני חצי יובל שנים שחלק גדול מהזבל שלנו יהיה מורכב ממכשירי טלפון ניידים? כנראה שלא. הטכנולוגיה רצה מהר, תרבות הצריכה הקפיטליסטית נוכחת בחיינו בכול מקום והזמינות כמו גם הצורך להתהדר ב"מילה האחרונה" הביאה לתדירות החלפת מכשירים כל שנתיים-שלוש ולעיתים אף פחות. לצד הטלפונים, ישנם בהררי הפסולת המצטברים גם מחשבים ומסכים, מדפסות ומכשירי פקסימיליה.
כחלק מתהליך ה zoom out אנו צריכים לחשוב היטב מה תהיה הפסולת העתידית. אין ספק שבטווח הארוך המכונית הרגילה, המוכרת לנו כיום, תפנה את מקומה למכונית אוטונומית. אנו יכולים לראות בזה כמה כיוונים עסקיים שונים:
- מחזור מרכיבי המכונית – מתכות, פלסטיק, רכיבים.
- הסבה של מכוניות משוכללות מסוג הקיים כבר כיום למכוניות אוטונומיות מלאות.
- מערכות שדרוג נלוות כגון תוכנות "טיים שר" או אפליקציות ליעילות מרבית.
ועוד אפשרויות רבות.
המחשבה על הזבל של המחר היא חלק מהתהליך. טוב ונכון יהיה לעשותה בדרכים שיתופיות – סיעור מוחות וחוכמת ההמונים יוכלו להביא זוויות ראיה חדשות ולא שגרתיות לשולחן הדיונים ולפתוח אופקים חדשים כמו גם למקד את העשייה הנוכחית לטובת השגת היעדים.
אם נביט לשנת 2020, שנת הקורונה, אנו רואים שינוי בדפוסי עבודה – בעיקר עבודה מהבית והפחתת השימוש במשרדים בצורה שהכרנו (עמדת עבודה לכל עובד). האם התהליך יביא לזריקת ריהוט משרדי? האם ניתן להסב אותו לריהוט עבור "המשרד הביתי" שאולי יהיה נפוץ יותר ויותר? חשיבה כזו יכולה להביא נגריה קטנה לעסק גדול יותר שאוסף ציוד מיותר ממשרדים, מחדש אותו ומתאים אותו לבתי העובדים.
מעבר ליותר עבודה מהבית פותחת עוד חלון הזדמנויות בתחום הנדל"ן – הסבת מבני משרדים לשימושים אחרים כגון מגורים, חללי עבודה לאמנים ועוד. כשבוחנים מקרוב את הדברים כדאי גם להסתכל רחוק לפעמים – לעשות הפעם zoom out מעבר לים. בארה"ב למשל, חלק מבתי הכלא הם בבנייני משרדים (לא פשוט לברוח מחלון מסורג בקומה עשרים) – גם זה פתרון למבנים ריקים.
לסיכום – התבוננות נוקבת בהווה עם ראיית התמונה הגדולה העתידית, יכולה לייצר הזדמנויות עסקיות חדשות על ידי שימושים שונים ל"זבל" העתידי.
כותב המאמר: אבי אלבאום מוסמך במנהל עסקים ומוסמך בפילוסופיה
כותב ומצלם בשעות הפנאי