להיות או לא להיות?!

מנהלים רבים מודעים לשיח הקיים  על "עולם העבודה החדש". לרוב, ביחס לתפקידם כמי שאחראים על הובלה וניהול הארגון. הם מכירים בחשיבות הקשר האישי עם העובדים ואף דואגים למלא את היומן בפגישות "קפה" עם מנהלים. הם דואגים לאשר תקציבים בכל הקשור ב- WELLBEING של העובדים ואף מגדילים ועוסקים, יותר מבעבר,  פעולות המתייחסות למיתוג מעסיק ופיתוח טאלנטים.

אך ביחס לעצמם, רובם, פועלים רק כאשר הם חווים את הצורך בשינוי תעסוקתי מצידם או כאשר  נכפה עליהם השינוי מצד הארגון.  הם מגיבים בהתאם לסיטואציה הנקודתית.

רובם אינם יוצרים פעולות מקדימות ומקדמות עבור עצמם,אלו,המותאמים  לעידן העבודה החדש

בפגישות שאני מקיימת עם מנהלים בכירים אחת מהשאלות שאני בודקת מולם היא: "למה לדעתך הקריירה שלך ושל מנהלים רבים כמוך מנוהלת כתגובה ולא כיוזמה?" 

יוסי " כי תמיד פנו אליי, הציעו לי הזדמנויות טובות ועובדה הקריירה שלי מוצלחת. השגתי, למדתי, התפתחתי ולא הרגשתי צורך להשקיע משאבים ביח"צ אישי, ביצירת קשרים מחוץ למעגל העבודה, בלתכנן"

ליה "צברתי מוניטין, השגתי הישגים ששירתו אותי. תמיד קיבלתי הצעות וגם היום אני מקבלת הצעות אך הן אינן רלוונטיות למה שאני רוצה היום לעסוק בו. רשת הקשרים שלי טובה מאד אך היא אינה רלוונטית לתחום בו אני רוצה להיות"

אייל "למדתי, נכנסתי לתפקיד הראשון, צמחתי וגדלתי בתוך הקבוצה, התפתחתי בתוך הארגון מתפקיד לתפקיד כולל תפקידי מטה והגעתי לטופ. השגתי את מה שרציתי. לא חשבתי מה יהיה אחרי. מה יהיה ביום שהארגון ימכר וההנהלה תוחלף. לא חשבתי מה אני אעשה אחרי שאגיע לטופ ולמה כי במירוץ של החיים לצד זה שהיה לי מאד טוב והצלחתי בסביבה שלי לא חשבתי שאני צריך לשווק עצמי, למתג את עצמי"

המשותף ליוסי, ליה ואייל ולמנהלים נוספים הוא:

אף אחד מהם לא הכין עצמו לשוק העבודה המשתנה.

שוק העבודה כיום דורש מאיתנו לפעול ולעבוד כל הזמן. שוק העבודה כיום דורש מאיתנו שינוי בדפוסי החשיבה ושינוי של הרגלים. הוא דורש מאיתנו "ריסטארט". הוא דורש מאיתנו לעצור, לתכנן ולפעול!

ובאילו תחומים:

  1. לתכנן, לנהל ולהוביל את הקריירה שלנו- בעולם העבודה החדש עלינו לתכנן, ליזום, לפעול. עלינו לחשוב במונחים של חזון,  לנסח מטרות מדויקות. לחשוב על סיטואציות שונות ואף על משברים צפויים. לגלות מודעות עצמית. עלינו להכיר בערך שלנו ולגלות מחויבות ועקביות. עלינו ללמוד כל הזמן תחומים חדשים, עלינו להסכים לחשוב אחרת. עלינו ללמוד איך לספר את סיפור חיינו ולהחליט מהו סיפור חיינו. עלינו למצוא את הדרך הנכונה לנו לניווט חיינו וליצור את השינוי הנכון לנו. עלינו לבחור לנהל את חיינו ולא להיות מנוהלים כתגובה למה שמזדמן לנו.
  2.  מיתוג, מוניטין ושיווק אישי- בעולם החדש ובשוק העבודה המשתנה צריכים להכיר אותנו, לא רק במעגלים הפנימיים, העולם צריך להכיר אותנו ולכן, עלינו ללמוד ולאמץ הרגלים חדשים אומנות המיתוג והשיווק האישי. בעולם דיגיטלי שבו יש אינסוף מידע, אנשים, מסרים, כל אחד מאתנו צריך לבנות את המותג האישי כדי ליצור בולטות.  בעידן העבודה החדש. עלינו להבין מי אנחנו. מה אנחנו רוצים להיות ומה הערך שאנו מביאים לארגון ולמעסיק שלנו. את התובנות והבנות עלינו לתקשר ולנהל בבמה הדיגיטלית. החוקים השתנו. עלינו לשחרר חסמים ושיחות פנימיות אודות הרשת ולתת במה באמצעות תוכן, ידע ומידע לצד סרטונים ותמונות, ברשת הדיגיטלית.  בו זמנית, עלינו לפעול גם בערוצים הפיזיים- כנסים, אירועים, מיטאפים ועוד. פרופיל מדוגם בלינקדאין לא מספיק. עלינו לפעול אחרת.
  3. לבנות קהילות – לכולנו יש קשרים. רשת הקשרים שלנו, האישית והעסקית, לרוב נוצרה כחלק מהתפקידים והעיסוקים שלנו והיא כוללת גם קשרים מהלימודים, צבא וסביבת המגורים. רשת הקשרים שלנו, רחבה ככל שהיא תהיה, אם נתבונן עליה מקרוב משרתת את התפקיד הנוכחי והעיסוק שלי. האם רשת הקשרים שלכם כוללת אנשים שאינם מהסביבה הטבעית שלכם? התשובה היא, מעט! בעידן העבודה החדש אנו נדרשים להרחיב את רשת הקשרים שלנו, לייצר מעגלים חדשים, ללמוד על דרכים אחרות ליצירת שיתופי פעולה וחיבורים. אנו נדרשים לבנות ולנהל קהילה. אנו נדרשים לבנות קהילה שניתן לקבל ממנה ערך. ערך אישי, מקצועי וכלכלי.

תם עידן העבודה בו גויסנו לתפקיד על בסיס קורות החיים שלנו. תם העידן בו נתבקשנו להמשיך ולהתמקצע במקצוע שלנו בלבד. תם העידן בו שילמו לנו רק על בסיס המתבקש מהתפקיד שלנו. בעידן החדש. מקום העבודה  שלנו הוא לא רק תפקיד, מקצוע, שורת שכר. מקום העבודה שלנו הוא מקום בו עלינו להביא ערך לארגון. מקום בו אנו רוצים לחוות ערך. מקום בו נרצה לבטא יכולות ולרכוש יכולות. מקום בו הצרכים שלנו יקבלו ביטוי וערך.

כרטיס הביקור שלנו הוא הזהות המיתוגית שלנו והוא כולל:  אוסף של יכולות, כישורים, ידע ומידע שיש לנו. ידע ומידע שאנו רוכשים ולמדים והוא המעיד על השווי שלנו ועל תפיסת הערך שלנו.

דילוג לתוכן