הדרך למציאות חדשה

הסיפור הבא, שיכול להיות שקראתם או שמעתם עליו איפשהו, ממחיש את מציאות חיינו. לרוב, אנחנו נוטים להתחרט ולהתחרט, להתבוסס ברחמים שלנו, יוצאים למסעות מפרכים, בשביל מה? כל האנרגיה שלנו הולכת לאיבוד. במקום לנתב אותה למקומות טובים יותר. הגיע הזמן, במיוחד עכשיו, לעזוב את מה שמוכר ונוח. להתחיל כל בוקר לומר תודה ולשפר את היום שלנו, בזכות כך שנראה את היכולות שלנו ואת מה שהעתיד טומן בחובו.

לא תכננתי לצאת למסע דווקא בתקופה הזאת. ועדיין פתאום מצאתי את עצמי אורזת מזוודה במהירות. המסע הזה, כנראה, הולך להיות לא נעים במיוחד, ודי הרגשתי ששוב דבר טוב לא יצא מזה.

אני מדברת, כמובן על מסע רגשי האשמה השנתי שלי.

קניתי כרטיסי טיסה בחברת התעופה: אילו רק הייתי. זו הייתה טיסה יחסית קצרה. הייתה לי מזוודה אחת עמוסה, שלא שלחתי כמטען, אלא העדפתי להחזיק אותה צמוד אליי לאורך הדרך. היא הייתה עמוסה באלפי זיכרונות של

מה היה יכול להיות אילו רק… אף אחד לא קיבל את פני בשדה התעופה בינלאומי של עיר החרטה. וכשאני אומרת בינלאומי, אני מתכוונת שהגיעו לעיר המדכאת הזאת, אנשים מכל העולם.

כשנרשמתי בדלפק הקבלה במלון המפלט האחרון, שמתי לב כי עומד להתקיים שם אירוע. האירוע הגדול של השנה, מסיבת הרחמים השנתית. כמובן שלא יכולתי להרשות לעצמי להפסיד אירוע חשוב שכזה. הרבה מאוד מאזרחיה הנכבדים של עיר החרטה יהיו שם לחגוג את הערב המריר הזה.

קודם כל תהיה שם משפחת עשיתי. משפחת הענפה. וכמובן משפחות אילו עשיתי ואילו רק יכולתי. אחר כך תבוא משפחת היה לי ואתם בטח מכירים את משפחת רצון על שלוחותיה. כמובן שגם ההזדמנויות תהיינה אורחות כבוד. אלו המוחמצות ואלו המופסדות.

המשפחה הכי גדולה תהיה שם משפחת האתמול. הבנים שלה רבים מספור, אבל לכל אחד ואחד מהם יש את הסיפור העצוב שלו. אחר כך, תגיע משפחת החלומות המנופצים ויכנסו בפאר ובשמחה.

ואז יגיע תורה של זו אשמתם לענג אותנו בסיפורים (תירוצים) המרתקים על איך ומדוע באו הכישלונות בחיים. כל אחד מהסיפורים יזכה לתשואות רמות מצד אל תאשימו אותי ומצד לא יכולתי לעשות דבר.

טוב, כדי לקצר את הסיפור- הלכתי למסיבת הדיכאון הזאת בידיעה ברורה שלא תצמח לי שום דבר ממנה וכרגיל, כמו תמיד, יצאתי משם מדוכאת ומתוסכלת.

אבל כשחשבתי על כל סיפורי הכישלונות שהובאו מן העבר, עלה בדעתי שאת כל המסע הזה, וכל מסיבת הרחמים העצמיים הזאת יכולתי אני עצמי לבטל במו ידיי! מופלא לא? לפתע התחוור לי שלא ממש היה צורך שאהיה שם. אני לא חייבת להיות מדוכאת! דבר אחד זמזם לי בראש ולא הפסיק להתנגן בו. אני לא יכולה לעשות כלום בקשר לעבר, מלבד ללמוד ממנו ולשחרר אותו, אבל אני כן יכולה לעשות את היום ליותר טוב. אני יכולה לבחור להיות מאושרת, מלאה בשמחה, מגשימה, מעודדת (בעצמי) – כמו גם מעודדת (אחרים).

בידיעה הברורה הזו, עזבתי מיד את עיר החרטה ולא השארתי אחריי כתובת עתידית.

האם אני מצטערת על שגיאות שעשיתי בעבר?

כן, אבל אני יודעת שאין לי שום דרך גשמית למחוק אותן. כך שעצתי לכם: אם אתם מתכנן מסע לעיר החרטה, התחרטו מיד! בטלו את כל הזמנותיך כבר עכשיו, ומיד!

תחת זאת, הזמן לך כרטיסים למקום חלופי שנקרא להתחיל מחדש, המקום הזה כל כך מצא חן שעשיתי אותו למקום מגוריי הקבוע.

השכנים שלי, אני סולח לעצמי בבית מימין, והתחלות חדשות בבית משמאל עוזרים לי מאוד.

ודרך אגב, כאן אתה לא צריך להיסחב עם מזוודות כבדות. המטען יורד מעל כתפייך מיד כשאתה מגיעה הנה, כמו אבן ענקית שיורדת לך מעל הלב.

אני מאחל לך הצלחה במציאת הדרך אל העיר הזאת. אם תמצא אותה- והרי היא בליבך פנימה – חפש אותי.

אני גר ברחוב אני יכול לעשות זאת…

"הערך האמיתי שלנו טמון בעצמנו" . רק להיום (N.A) טקסט בסיסי, עמ' 101

תרגום סיפורו של לארי הארפ

משימה:

קחו לכם רגע, תהרהרו ותחשבו מה הייתם רוצים לפתח, איזו מעלה שלכם יכולה לעזור לכם לחיות את החיים שאתם רוצים? חשבתם? מעולה? רשמו אותה בענק, השנה הזאת אתם הולכים לפתח את המעלה הזאת. ציירו איך תעשו זאת, איך הצעדים מובילים לגדילה של מעלה זו, ואיך תגיעו למקום הטוב שלכם בזכותה. השתמשו בדמיון.

בברכת שנה טובה, ומועדים לשמחה, קרן סדרינס – סוכנות לייצוג מנהלים

ניוזלטר

הירשמו וקבלו את המגזין החודשי שלנו ועדכונים על מה שקורה בעולם הניהול

דילוג לתוכן