איך תפקיד ה״רכז״ משתלב בתעשיית הסטארט אפ בישראל

מאת: אור קפלינסקי*

החלום שלי היה להיות שחקן כדורסל בהפועל ירושלים. כבר מגיל צעיר תמיד נתנו לי לשחק בתפקיד "הרכז"; זה שמנהל את המהלכים במגרש עבור המאמן, זה שמוסר וקובע את קצב המשחק, זה שמנסה להפוך את השחקנים סביבו לטובים יותר – הוא תלוי ביכולת שלהם לקלוע והם תלוים ביכולת שלו לייצר עבורם.

שנים אחרי התנפצות החלום להיות שחקן כדורסל, למדתי משפטים ועסקתי תקופה קצרה במשפטים, אלא שהיה לי חסר תפקיד "הרכז". הבנתי שאני רוצה לקלוע את סל הניצחון, להשתלב בקבוצה מנצחת ולרוץ על המגרש ולא לעמוד "על הקווים".

ואכן רצתי על המגרש… עזבתי את משרת "הנוחות" והצלחתי לחזור למגרש ל"תפקיד הרכז" ואפילו עשיתי את זה בחו"ל. מיד הבנתי שזה מקומי. במשך כ -8 שנים בחו"ל נפלה בידי ההזדמנות להתרכז בבניה: בבנייה וצמיחה של התא המשפחתי שלי ובהקמה, בניה וצמיחה של חברה חדשה ופעילות עסקית.

לפני כשנה חזרנו לישראל ואז נוכחתי לגלות כי אני צריך להבין איך אני משלב את הניסיון והנכסים שצברתי במהלך השנים, עם "אומת הסטראט- אפ". התחלתי לחפש משרת ניהול ונראה היה שבישראל יש המון אפשרויות בשוק תוסס ודינמי.

אלא שמהר מאוד הבנתי שבתעשיית הסטראט-אפים בישראל לא באמת מחפשים "רכזים" אלא יותר "קלעים" (אנשי מכירות) או "סנטרים" (אנשי טכנולוגיה). הבנתי, שבישראל הציפייה מ"רכזים" היא ליזום, לחדש לקחת סיכון.

התראיינתי למשרות ניהול שנראו לי מאתגרות ומעניינות, התקדמתי בתהליכי הגיוס המפרכים, אך כאשר הגעתי לראיון הסופי התבררה לי חוסר ההתאמה – החוזקה הגדולה שלי היא הפיכת החלום למציאות פרגמטית, יצירת תהליכים וד.נ.א., בניית הכח האנושי ויצירת סביבה ברת קיימא להגשמת חזון החברה אך מאידך, חברות רבות בישראל,למעשה, אינן מחפשות מנהל-מנהיג. משרת הניהול היא למעשה שם נרדף לחיפוש אחר מישהו שמחזיק ביכולת מכירה או בידע טכנולוגי גבוה או ספציפי אחר.

הבנתי, שאת משרת ה"רכז" אני צריך ליזום! אני צריך להקים את הקבוצה ולמצוא את הרעיון שאותו הקבוצה תיישם ותוביל.  

למדתי לגלות שבישראל, אפילו יותר מאשר במקומות אחרים בעולם, יש זהות מוחלטת בין "היזם" ו"המנהל".  אולי הדבר קשור בנקודת הזמן של החלום הציוני, ישראל עדין אינה מדינה שהקיום שלה מובן מאליו וכל שצריך לעשות הוא "לנהל" אותה. היא חזקה מספיק לתת לאזרחיה לחלום ולהמציא, אבל אינה המקום למי שיודע "לשמר ולבסס". הסביבה היא עדין סביבה של חלוצים, מייבשי ביצות ומקימים. למדתי לגלות שדווקא החזרה "הביתה" מציבה אותי במקום חדש ומאתגר, דווקא בישראל עליי להמציא עצמי מחדש; אם הנטייה הטבעית שלי היא לא ליצור "יש" מ"אין", אלא לקיים ולפתח את ה"חזון", כעת עליי לחזור להיות חלוץ ומייסד.

והנה בגיל 40 התחלתי את מסלול הניהול "הישראלי" שלי.

עם קצת הכוונה נכונה ממנטורים וחברים שליוו אותי לכל אורך דרכי, ומאנשי מקצוע כמו קרן סדרינס התחלתי את אחת התקופות המרגשות, הנכונות והמאתגרות בחיי. בימים אלה החברה החדשה שהקמתי ביחד עם עוד שלושה יזמים ושותפים מסיימת את סבב הגיוס הראשון שלה, אחרי שלושה חודשים של עבודה משותפת בבניית החזון, הרעיון, הפתרון והרבה הרבה שעות של שיחות, היכרות וכיף טהור.

והנה, אחרי שמונה חודשים בישראל אני סוף סוף מרגיש שחזרתי לישראל. הגשמתי את החלום שלי להיות חלק מהסיפור הזה שנקרא "אומת הסטארט אפ". את תקופת הבניה בתוך תקופת הקורונה ובתקווה. את השלמת סבב הגיוס ובניית החברה אשתף בפוסטים נוספים בעתיד.

מוזמנים לעקוב אחרי https://www.linkedin.com/in/orkapelinsky


*הכותב: אור קפלינסקי. Go to market

דילוג לתוכן